דליפת שתן

דליפת שתן היא אובדן שתן לא רצוני הגורם להפרעה למטופלת. אמנם הדליפה מחמירה בדרך כלל עם השנים, אך דליפת שתן אינה מוגדרת כבעיה של גיל.

מבחינים בין כמה סוגים של דליפת שתן:

  1. אובדן שתן במאמץ – דליפה שנובעת מעלייה בלחץ התוך בטני, כגון צחוק, שיעול והתעמלות.
  2. אובדן תוך כדי רצון – התכווצויות בלתי נשלטות של שלפוחית השתן; האישה מרגישה צורך לתת שתן ולא מספיקה להגיע לשירותים. בדרך-כלל מלווה בתלונות של תחושת דחיפות ותכיפות גבוהות.
  3. אובדן שתן מעורב – שילוב בין סוגים 1 ו-2.
  4. דליפת שתן ממילוי יתר של השלפוחית – כתוצאה מחסימה חלקית במוצא השתן בשופכה שלפוחית השתן מתמלאת ויש דליפה מתמדת של שתן על שלפוחית מלאה, כמו דרך סכר.

לעתים דליפת השתן נלווית לצניחה של איברי האגן. מכיוון שאופן הטיפול תלוי בגורם, חשוב לעשות אבחנה מדויקת של סוג דליפת השתן. זו צריכה לכלול אנמנזה מקיפה, בדיקה גופנית וגינקולוגית וכן בדיקות פשוטות להיעשות שנעשות אפילו במרפאה, כגון בדיקת שארית אחרי מתן שתן ומבחן שנקרא Q-tip שבודק את מידת תנועתיות השופכה. במקרים מורכבים יותר יש צורך בבדיקת אורודינמיקה הבוחנת את מילוי השלפוחית, את יכולת אחסון השתן ואת אופן התרוקנות השלפוחית.

הטיפול בדליפת שתן במאמץ ודליפת שתן ממילוי יתר של השלפוחית לרוב ניתוחי (פירוט על טיפול ניתוחי בדליפת שתן בדף "סוגי ניתוחים" באתר. הניתוח המקובל ביותר כיום הוא ניתוח להרמת השופכה על ידי סרט, בגישה נרתיקית [Trans-vaginal tape - TVT]. הסרט מושחל דרך הדופן הקדמית של הנרתיק, מתחת לצוואר שלפוחית השתן והשופכה ומרים את  צוואר השלפוחית למיקומו האנטומי המקורי. את קצוות הסרט ניתן לקבע או דרך המפשעות או דרך חורים קטנים בבטן התחתונה. הטיפול בדליפת שתן תוך כדי רצון הוא בדרך כלל שמרני. זה כולל שינוי אורחות חיים, תרגול שרירי רצפת האגן ותרופות.