צניחת איברי האגן היא מצב נפוץ שבו הרחם, דופנות הנרתיק או איברי אגן סמוכים יורדים ממקומם הטבעי אל חלל הנרתיק או החוצה ממנו. הצניחה נובעת מחולשה של מבני התמיכה (שרירי רצפת האגן, רצועות וברקמת חיבור) שהחזיקו את האיברים במקומם, והיא יכולה להופיע במדור אחד או בשילוב של מספר מדורים.

גורמים וסיבות לצניחת איברי האגן

חולשת מבני התמיכה באגן מתפתחת בדרך כלל בהדרגה לאורך השנים, וכמה גורמים מאיצים אותה:

• היריון ולידה – במיוחד לידות וגינליות, לידות מרובות או לידה של עובר גדול
• ניתוחים גניקולוגיים קודמים, ובכלל זה כריתת רחם שמשנה את ארכיטקטורת התמיכה של כיפת הנרתיק
• גיל המעבר וירידת רמות האסטרוגן שמחלישה רקמות חיבור
• לחץ בטני כרוני – השמנה, שיעול ממושך, עצירות כרונית או הרמת משאות כבדים
• נטייה משפחתית וחולשה מולדת של רקמות החיבור

שלושת המדורים של צניחת איברי האגן

הצניחה לא תמיד פוגעת באותו איבר. הגישה המקובלת מחלקת את חלל האגן לשלושה מדורים, ולכל אחד מהם תסמינים ומאפיינים משלו:

מדור קדמי – שלפוחית השתן ודופן הנרתיק הקדמית

המדור הקדמי כולל את הדופן הקדמית של הנרתיק ושלפוחית השתן. כשהוא צונח (ציסטוצלה) התסמינים הם בדרך כלל סביב מתן השתן – תחושת ריקון לא מלא, צורך להידחף או לעזור ביד, ולעיתים דליפת שתן כאשר הצניחה מלווה גם בצניחת דופן השופכה.

מדור מרכזי (אפיקלי) – הרחם או כיפת הנרתיק

המדור המרכזי כולל את הרחם, או את כיפת הנרתיק אצל נשים שעברו בעבר כריתת רחם. צניחה במדור זה מורגשת בעיקר כתחושת גוש בין שפתי הפות, לחץ בנרתיק או תחושה שמשהו "נופל החוצה". במקרים של צניחה אפיקלית קשה, חלק מהאיבר עלול לבלוט מחוץ לפתח הנרתיק.

מדור אחורי – הרקטום ודופן הנרתיק האחורית

המדור האחורי כולל את הדופן האחורית של הנרתיק ומעבר לה את הרקטום או חלק אחר של המעי (רקטוצלה). התסמינים האופייניים הם הפרעה בהתרוקנות בזמן יציאה, צורך ללחוץ על הנרתיק כדי לאפשר יציאה, אי שליטה על גזים או צואה, ולעיתים תחושת לחץ בפי הטבעת.

בפועל, אצל רוב הנשים מדובר בשילוב של צניחה בשניים או בשלושת המדורים יחד, ולכן תכנון הטיפול דורש הערכה כוללת של רצפת האגן ולא רק של האיבר שנראה לעין.

תסמינים של צניחת רחם ודופנות הנרתיק

התלונות נעות מתחושות עמומות שניתן לחיות איתן ועד הגבלה ממשית של תפקוד יומיומי. תסמינים נפוצים:

• תחושת גוש, בליטה או "כדור" בכניסה לנרתיק
• תחושת לחץ או כובד בבטן התחתונה ובאזור האגן, שמחמירה לקראת סוף היום או אחרי עמידה ממושכת
• קושי במתן שתן או ריקון לא מלא של השלפוחית, ולעיתים דליפת שתן במאמץ
• קושי בהתרוקנות בזמן יציאה, צורך ללחוץ על הנרתיק כדי להתרוקן
• כאבי גב תחתון
• הפרעה ביחסי מין, יובש או אי-נוחות
• הפרשה או דימום מהנרתיק אם הרקמה הצונחת נחשפת ונשפשפת

כשהתסמינים מתחילים להגביל את שגרת היום-יום – ספורט, עבודה, חיי זוגיות או היכולת לצאת מהבית בלי תכנון שירותים מראש – זה הזמן לפנות לבירור מסודר.

דרגות של צניחה

בעולם הרפואי מקובלת הערכת חומרה לפי דרגות, שמסייעת להחליט אם נדרש מעקב, טיפול שמרני או ניתוח. בקירוב, ניתן לתאר את הדרגות כך:

• דרגה 1 – האיבר ירד מעט אך נשאר עמוק בתוך הנרתיק
• דרגה 2 – הצניחה מגיעה עד סמוך לפתח הנרתיק
• דרגה 3 – האיבר בולט אל מחוץ לפתח הנרתיק
• דרגה 4 – הצניחה מלאה (פרולפס מלא), כאשר כל האיבר נמצא מחוץ לפתח הנרתיק

שכיחות הצניחה גבוהה: בבדיקה גופנית תאובחן צניחה כלשהי אצל כשליש מהנשים, וכשליש מהן יזדקקו בסופו של דבר לטיפול ניתוחי.

אבחון הצניחה

האבחון מתבסס על שיחה מסודרת על התסמינים ובדיקה גופנית גניקולוגית, במהלכה נבחנים שלושת המדורים בנפרד – גם במנוחה וגם בלחיצה (תמרון ולסלבה) כדי לחשוף צניחה שאינה גלויה במנוחה. במקרים מסוימים יידרשו בדיקות משלימות כמו אולטרסאונד של רצפת האגן, בדיקות אורודינמיות (כאשר יש דליפת שתן או ספק לגבי תפקוד השלפוחית) או בירור של תפקוד המעי.

אפשרויות טיפול

הטיפול בצניחת איברי האגן מותאם לדרגת הצניחה, לתסמינים, לגיל, לרצון לשמור על פוריות ולמצב הבריאותי הכללי. הטיפולים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

• מעקב והמתנה – בצניחה קלה ללא תסמינים משמעותיים
• טיפול שמרני – חיזוק רצפת האגן בעזרת פיזיותרפיה ייעודית, התאמת טבעת תמיכה נרתיקית (פסריון), ושינויי אורח חיים שמפחיתים לחץ תוך-בטני
• טיפול ניתוחי – כאשר הטיפול השמרני לא מספיק או כאשר הצניחה מתקדמת ומגבילה את התפקוד

הגישות הניתוחיות לתיקון הצניחה

ניתוח לתיקון צניחת איברי האגן מבוצע בדרך כלל באחת משתי הגישות הבאות, ולעיתים בשילוב ביניהן:

גישה נרתיקית

זו הגישה השכיחה ביותר. דרך הנרתיק ניתן לבצע במידת הצורך גם כריתת רחם בגישה נרתיקית, ולהרים את דופנות הנרתיק חזרה למקומן המקורי. את התיקון אפשר לבצע על ידי חיתוך דופן הנרתיק והרמתה וקיבועה מחדש לרקמות התומכות, או באמצעות שילוב של רשת סינתטית במקרים שבהם רוצים להקטין את הסיכוי להישנות הצניחה עקב חולשה של הרקמות הטבעיות. ההחלטה לגבי תיקון עם או בלי רשת מתקבלת בהתאם למאפייני הצניחה ולהיסטוריה הניתוחית של המטופלת.

גישה לפרוסקופית

גישה זו מתאימה במיוחד לשלוש קבוצות: נשים עם צניחת רחם המעוניינות בשימור הרחם, נשים הסובלות בעיקר מצניחה במדור המרכזי (אפיקלי), ונשים שעברו בעבר כריתת רחם וסובלות מצניחה של גדם הנרתיק. בניתוח לפרוסקופי הקיבוע מבוצע דרך חתכים קטנים בבטן, מה שמאפשר התאוששות מהירה יחסית ופחות כאב לאחר הניתוח בהשוואה לניתוח פתוח.

הבחירה בין הגישות אינה רק טכנית – היא תלויה בסוג הצניחה, ברצון לשמר את הרחם, בגיל המטופלת, בחיי המין ובציפיות מהתוצאה. לקראת הניתוח עצמו כדאי לעיין בהנחיות לקראת ניתוח גניקולוגי.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין צניחת רחם לצניחת נרתיק?

צניחת רחם היא צניחה ספציפית של הרחם אל חלל הנרתיק (מדור מרכזי), ואילו "צניחת נרתיק" הוא מושג רחב יותר שיכול לתאר גם צניחת הדופן הקדמית של הנרתיק (יחד עם השלפוחית), גם צניחת הדופן האחורית (יחד עם הרקטום), וגם צניחה של כיפת הנרתיק לאחר כריתת רחם. אצל אישה אחת ניתן לראות שילוב של שתי התופעות.

האם אפשר להיכנס להריון עם צניחת רחם?

במקרים רבים כן, במיוחד בצניחה קלה. הצניחה עצמה בדרך כלל אינה מונעת היריון, אך היא עלולה להחמיר במהלך ההיריון בעקבות העלייה בלחץ התוך-בטני, ולעיתים מקלה דווקא בשליש האחרון כשהרחם עולה אל חלל הבטן. נשים בגיל הפוריות שמתכננות הריון ומאובחנות עם צניחה, מועדפת אצלן גישה ניתוחית שמשמרת את הרחם – אם בכלל יש צורך בניתוח לפני ההיריון.

האם תמיד צריך ניתוח?

לא. בצניחה קלה או בינונית ללא תסמינים משמעותיים אפשר להסתפק במעקב, פיזיותרפיה לרצפת האגן וטיפול בטבעת תמיכה (פסריון). הניתוח נשקל כאשר הצניחה מתקדמת, כאשר הטיפול השמרני אינו מספק, או כאשר התסמינים מגבילים את איכות החיים.

האם יש סיכון להישנות הצניחה לאחר ניתוח?

כן. צניחה היא במהותה ביטוי של חולשת רקמות, ולכן גם לאחר ניתוח מוצלח קיים סיכוי להישנות בהמשך – בעיקר אצל נשים עם רקמות חיבור חלשות במיוחד. השימוש ברשת תמיכה בחלק מהמקרים, וכן בחירת הגישה הניתוחית הנכונה, נועדו להפחית את הסיכון הזה.

האם הניתוח משפיע על חיי המין?

ברוב המקרים תיקון הצניחה דווקא משפר את חיי המין, מכיוון שהוא מסיר את תחושת הבליטה, הלחץ והאי-נוחות שהפריעו ביחסי מין לפני הניתוח. בחירת השיטה הניתוחית מתבצעת מתוך שיקול גם של הצורך לשמר אורך תקין של הנרתיק ותפקוד מיני.